סיום טיפול

You are currently viewing סיום טיפול

הורים הפונים לטיפול ב"שיטת אלבאום" בילדיהם, מתארים את הקושי עמו הם מתמודדים ובו הם מעוניינים לטפל.

בפגישה הראשונה עם הילדים אני רוצה להכיר אותם, לשמוע מהם על תחומי העניין שלהם, הדברים שהם אוהבים לעשות ומה קשה להם. את מה הם היו רוצים לשפר. לא פחות מהמטרות של ההורים – חשוב לי לשמוע מהילדים מהן המטרות שלהם. במרבית המקרים הילדים יודעים לומר בדיוק מה קשה להם, ורוצים בשינוי לא פחות מהוריהם. הגדרת המטרה על ידי הילדים חשובה מאד ועוזרת במהלך הטיפול להתגייס לתרגול.

מסגרת הטיפול היא כזו, שאנחנו נפגשים באופן קבוע, אחת לשבוע. התרגול במפגשים כולל מגוון תרגילים על מגוון מיומנויות. במהלך הטיפול מתקיים קשר רציף בין הילדים וביני: הם משתפים אותי לגבי היומיום שלהם ותחושותיהם. אני לומדת דרכם על חבריהם, משפחתם ואירועים שונים בהם הם נוטלים חלק. אנחנו מבלים יחד לא מעט ונוצר לנו הווי משותף, "מנהגים", ו"צחוקים" משותפים.

עם הזמן, אנחנו רואים התקדמות ביכולות, שיפור במיומנויות השונות, רכישת כלים להתמודדות עם הקשיים ושיפור בתופעות ההתנהגותיות הנלוות. כאשר אנחנו מרגישים כי מרבית המטרות שהוצבו הושגו, הילד/ה קיבלו כלים להתמודד עם הקשיים ושחלקם פחתו או נעלמו – אנחנו מתחילים לחשוב על סיום התהליך הטיפולי.

בשלב זה, בתאום עם ההורים, אנחנו מחליטים על תחילת תהליך סיום הטיפול ומשתפים בהחלטה את הילדים. ישנם ילדים השמחים כי הטיפול עומד להסתיים, אחרים מופתעים או אפילו מודאגים מכך ש"חוג אריאלה" יסתיים. ילדים אחרים עשויים להיבהל או להתעצב מכך, ומתקשים להבין מדוע עלינו לסיים את התהליך.

בדיוק בשל התחושות הללו, תהליך טיפולי אינו מסתיים בפתאומיות, אלא במסגרת תהליך סיום בן מספר שבועות. סיום התהליך משמעו פרידה שלנו ובהתאם – עלינו להתכונן אליו.
בפגישות הסיום אנחנו משוחחים על משמעות הפרידה, על הדברים עמם אנחנו נשארים, נזכרים בסיבות ובקשיים שבעקבותיהם הם הגיעו לטיפול וחושבים יחד על ההתקדמות שלהם ועל המצב הנוכחי.
אנו מדברים גם על חוויית הסיום והפרידה: מה אנחנו מרגישים? האם אנחנו מרגישים סיפוק ההתקדמות? האם אנו חשים עצב בשל הפרידה? האם אנחנו חוששים מהפרידה? שמחים איתה? באיזו הזדמנויות אחרות חווינו תהליך פרידה?

המפגש שלפני האחרון מוקדש  לסיכום היכולות וההתקדמות:
אנחנו נזכרים יחד ביכולות שהיו לילד/ה בתחילת התהליך ומשווים ליכולותיהם הנוכחיות. בנוסף, אנחנו חושבים על המשמעות של התרגול – במה הוא עוזר לנו ביומיום? את סיכום היכולות אנחנו רושמים ב"טבלת התקדמות" – שבסיום מילוייה אין ילד שאינו מסוגל לראות את ההתקדמות הנרחבת שלו! החוויה של הערכת ההתקדמות עם ההמחשה שלה דרך הטבלה היא חוויה משמעותית מאד לכל הילדים. הם לומדים באמצעותה להעריך את עצמם ולומדים להתבונן על הדרך שהם עשו.

מפגש הסיום הוא מפגש מרגש, חווייתי, קצת עצוב, שכולנו מתכוננים אליו:

אני מבקשת מההורים לכתוב מכתב לילדם, בו הם מתבקשים לכתוב כיצד הם חווים את ההתקדמות והתהליך שהם עברו בתקופת הטיפול.

אני כותבת לילדים מכתב, כאשר אני תמיד חווה את ההתבוננות והכתיבה כמשמעותית ומרגשת.
גם מהילדים אני מבקשת לכתוב ולסכם את התחושה שלהם עם סיום התהליך.

ההורים, ולעתים בני משפחה נוספים, מוזמנים לקחת חלק במפגש הסיום. בתחילתו אנחנו קוראים את המכתבים – חוויה מעצימה ומרגשת לילדים, להוריהם ולי. לאחר מכן, אנחנו מבלים בפעילות חווייתית שהילד/ה בחרו: משחק משותף או פעילות יצירתית. המפגש הוא מפגש מעצים לילדים, בו אנחנו "חוגגים" את הדרך שנעשתה על ידם.

בפעם האחרונה שהילדים עוזבים את החדר – אנחנו נפרדים בחיבוק, לפעמים עם דמעה, שאצלי מלוות תמיד בתחושות מעורבות: תחושה של סיפוק וגאווה מצד אחד, וצביטה ואפילו עצב על הפרידה וסיומו של קשר יקר ומיוחד.

לכל הילדים אני אומרת שלבי ודלתי תמיד פתוחים עבורם, ואין שמחה ממני לשמוע מהם או לזכות בביקור כעבור חודש, שנה, או אפילו מספר שנים.