במפגשים הראשונים שלנו עסקנו בהיכרות, חיבור, אבחון המקור לקושי.

המפגשים נכנסו לשגרה – חיזוק הגוף, זיהוי תחושות שונות – גופניות ורגשיות, תרגול ולימוד דרכים לוויסות ופריקת מתחים, ועוד.
זיהינו מהם המצבים בהם היא חווה קושי בוויסות הרגשי: אי-שקט גופני, עצבנות, עם מי זה קורה, באילו חלקים של היום.
למדנו דרכים לזהות את התחושות הגופניות הנלוות, את המחשבות.
חשבנו יחד על דרכים חלופיות להרגעה: באמצעות עשייה כלשהי, באמצעות תנועה, באמצעות שיח.
דיברנו על הרגשות הנלווים ועל דרכים לבטא אותן.

תקופת הקורונה עצרה את המפגשים לכמה חודשים ובשלב מסויים הם התחדשו, כאשר היה לנו מאד כיף ונעים לחזור ולהיפגש:  כבר היו לנו ה"צחוקים" שלנו, חוויות קודמות, רקע משפחתי מוכר, משחקים ששיחקנו ושמחנו לחזור אליהם.

מדי פעם היא העלתה קושי מהשבוע החולף, עם החברות, עם אמא, עם אחותה או עם אבא, עם מורה זו או אחרת בביה"ס או בצופים.

ובשבועות האחרונים? –
"הכל בסדר"
נפלא! אין שום קושי,
וגם כשיש – "הסתדרתי"
"דיברתי עם אמא"… – נהדר!

אם כך – נראה שהיא אינה זקוקה לי עוד והגענו למיצוי המפגשים, אין בהם כדי לעזור…

"אבל לא בא לי להפסיק לבוא אליך…"
"כיף לי אצלך"

ככל שנחמד לי לדעת שטוב לה להגיע אלי, וגם התחושות שלי דומות – יש ביננו קשר טוב, חיבה רבה ואני מאד נהנית להיפגש איתה – זה לא מספיק…

שוחחתי עם האמא, קיימנו שיחה משותפת, בה הסברתי ש"כיף" הוא לא סיבה מספקת למפגשים… אז כן, בעוד שבועיים נקיים מפגש פרידה.

לטיפול יש מטרות טיפוליות ועליהן אנו עובדים. אם אין כאלה, או אין רצון לעסוק בהן – אין מקום להמשך הטיפול.
גם אם אני יודעת שיש עוד על מה לטפל, אם היא לא נמצאת כרגע במקום בו היא רוצה לעשות זאת – אין טעם להמשיך.
בהפסקת המפגשים (גם אם באופן זמני) – יש מסר חשוב עבורה. הטיפול נועד להתמודד עם קשיים. אם וכאשר תרגיש שהיא רוצה להמשיך ולעבוד עליהם – נוכל לעשות זאת.

היא תחסר לי מאד. אבל אני מרגישה שנכון לסיים את המפגשים. גם אם באופן זמני.
יתכן שבהמשך היא תרגיש שהיא בשלה להתמודד ולטפל בקשיים, ו…

היא יודעת – הדלת שלי תמיד פתוחה אם יעלה הצורך, וגם – אם היא סתם תתגעגע ותרצה לבקר.

The post סיום טיפול בוויסות רגשי – סיפור מקרה appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

ההגדרות הללו ושמירת מסגרת כללית למפגשים מסייעים לילדים לדעת מה צפוי להם.

את המפגש הראשון לקראת הטיפול בילדים ב"שיטת אלבאום" אני מקיימת עם ההורים, אני שומעת מהם על הקשיים שהביאו אותם לפנות לטיפול, על המשפחה ומקומו של הילד בתוכה, סדר היום שלו, חיי המשפחה, תפקודו בבית, בבית הספר/בגן, חיי החברה, מצבו הלימודי ועוד.
בנוסף, אני נותנת להורים וגם למורה / גננת שאלונים – באמצעותם אני מקבלת מידע נוסף על תפקודו/ה של הילד/ה בתחומים השונים, על ההתפתחות המוקדמת, ועוד.

המפגש הראשון עם הילד/ה, מוקדש להיכרות: מהם תחומי העניין שלהם, מה הם אוהבים לעשות, מה הם לא אוהבים לעשות, האם הם אוהבים ללכת לגן / לבית הספר? מה הם אוהבים שם ובמה הם טובים? מה הם לא אוהבים לעשות או במה הם מתקשים? מה הם היו רוצים לשפר? במה היו רוצים להיות טובים יותר?
על פי רוב, התשובות של הילדים מפתיעות בכנותן ובהבנה שלהם את הקשיים שלהם.

בהמשך לשיחה, אני מסבירה לילדים שנקיים גם "היכרות עם הגוף" – ואני מקיימת אבחון מוטורי-תחושתי. מטרת האבחון להכיר את יכולותיו המוטוריות ברבדים השונים ולהבין מהילד עצמו, האם ישנן רגישויות-יתר חושיות – ואיך הוא חווה אותן.

לקראת סיום המפגש, אני מסבירה כיצד יתקיימו המפגשים בעתיד:
"ניפגש בכל יום שני בשעה 15:00, אבא / אמא יהיו אתך בדקות הראשונות ולאחריהן נהיה שנינו יחד, נעבוד לפי התוכנית שלי – גם על דברים שעשינו היום וגם על דברים אחרים"
"ו… כלל חשוב מאד – ב- 5 הדקות האחרונות של כל מפגש – את/ה מחליט/ה מה נעשה: את/ה תוכל/י לבחור מה נעשה וכך יהיה!"

הילדים, וגם אני, מאד מקפידים על "5 הדקות": ישנם ילדים שמראש מתכננים מה נעשה בהן, אחרים חושבים על כך תוך כדי המפגש ומציעים, ישנם ילדים שרק לקראת הזמן "שלהם" חושבים מה ירצו, אחרים מבקשים את עזרתי ברעיונות.
אז מה אנחנו עושים ב"5 הדקות"?
משחק בכדור, בעיטות ל"שער", משחק קופסא, עבודת יצירה, ציור בגירים על המדרכה, משחק בקצף או בבצק קינטי, סיבוב בחצר לחיפוש הצב, ועוד ועוד.

ההקפדה על הזמן הזה נותנת לילדים תחושת אוטונומיה, מתרגלת דחיית סיפוקים, ונותנת לנו זמן "כיף" משותף לקראת סיום המפגש.

The post מסגרת הטיפול בילדים בקליניקה appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

תחילת יום. מתעוררים וקמים לקראת היציאה לעבודה ולמסגרות. הילדים צריכים להתלבש, להתרחץ, להגיע למטבח לארוחת בוקר, ולהיות מוכנים ליציאה מהבית בזמן.

כמה פשוט? – כמה מורכב כאשר יש במשפחה ילד עם רגישות יתר למגע!

זמן להתלבש…

הגרביים מציקות – גורבים, פושטים, מסובבים, מותחים, הופכים… מחליפים גרביים וחוזר חלילה.

החולצה שלפני מספר ימים התאימה – מציקה היום: הפתק, התפרים על הכתפיים, החולצה "מסתובבת", מרגישה לא במקום. מחליפים. חולצה אחרת "מאושרת" מהשבוע שעבר – גם לא… אתם מחפשים בסל הכביסה את החולצה מאתמול – העיקר שכבר ילבשו משהו…

הנעליים חופשיות מדי, הדוקות מדי… לא רוצֶה לנעול נעליים – בשיא החורף רוצה סנדלים…
לא מוכנה להסתרק, בוכָה, צועקת….
פוּטֶר? מעיל? 12 מעלות היום והיא רוצה לצאת עם שמלת טריקו החוצה ולא מוכנה ללבוש שום דבר נוסף…

השעון מתקדם במהירות, כבר לא תגיעו בזמן לעבודה ולמסגרות החינוך. הסבלנות שלכם פוקעת, בכי, כעס, איומים, שידולים…
סוף סוף יוצאים מהבית – כעוסים, מותשים, מתוסכלים, טעונים ו… צריכים לגייס כוחות להתחיל את היום בביה"ס / בגן או בעבודה. ומחר? כנראה שזה יהיה אותו דבר…

אחד הביטויים האופייניים לרגישות יתר למגע קשור בכל הקשור בלבוש: ילדים להם רגישות יתר למגע חווים מגע של בדים שונים, תפרים, הדפס או רקמה על הבגד, אריג קשיח דוגמת ג'ינס, כפתורים, צמר או בד סינטטי, גומי כמו זה הקיים בתחתונים או בחצאיות ועוד ועוד.

אצל חלקם נראה העדפה של בגדים רפויים, במידות גדולות, ואצל אחרים – נראה העדפה של בגדים צמודים, נעליים הדוקות, גרביים מתוחות; חלקם ילבשו בגדים ארוכים גם בקיץ ואחרים לא יהיו מוכנים ללבוש יותר מאשר בגד דק בחורף. בנוסף לכל אלה – ילדים רבים חווים קושי במעברים בין העונות.

מה עושים? לא חייבים להמשיך עם השגרה המבאסת הזו. את רגישויות היתר לא ניתן להעלים, אבל – באמצעות טיפול מתאים ב"שיטת אלבאום" המלווה בהדרכת הורים – בהחלט אפשר ללמוד לחיות איתן: ללמוד כיצד לווסת, לתווך ולנהל את הקושי בוויסות החושי בדרך רגועה, אפשרית ונינוחה יותר ולשפר משמעותית את איכות החיים היומיומית.

The post בוקר טוב? appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

כנראה שאין רבים שאינם אוהבים פיצה… יש האוהבים פיצה "עם בלי כלום", חלקם אוהבים עם תוספת אחת, אחרים עם תוספות רבות; בצק עבה או דק; גבינה צהובה או בולגרית, ועוד ועוד העדפות.

ילדים המתמודדים עם רגישות-יתר למגע, חווים סוגי מגע רבים כבלתי נעימים, חודרניים ואפילו כואבים:  חיבוקים, דגדוגים, נשיקות; מגע בגדים על הגוף – תווית הבגדים, ג'ינס, התפר בגרביים, רִקמה או הדפסה על החולצה, ועוד.

האתגר מול הקשיים הללו, וההתמודדות איתם ביומיום, אינו פשוט ותכופות מלווה בכעסים ותסכול לילדים ואף להוריהם.

מגע הוא צורך בסיסי של כל אדם. יש הנהנים ממגע עדין או מרפרף ואחרים ממגע מלא וחזק. מגע שנחווה על יד האחד כנעים יכול להחוות על ידי האחר כמציק, מדגדג או אפילו מכאיב. אצל הסובלים מרגישות יתר חושית, הרגישות גבוהה במיוחד וכאשר המגע הנעים להם אינו מתואם עם זה של הקרובים להם, הם מגיבים ברתיעה עד כדי הימנעות מוחלטת מנשיקות או חיבוקים.

בקליניקה אנחנו מתרגלים בהדרגה ובעדינות מהו המגע המתאים והאפשרי להם. התרגול נעשה דרך "הכנת פיצה", כאשר הילד/ה מנחה אותי כיצד להכין את הבצק, כיצד ללוש, עד כמה לרדד – דק? עבה?, למרוח רוטב עגבניות, פתיתי גבינה או פרוסות? האם להוסיף תוספות? תירס? זיתים?…

ולסיום – אנחנו מכניסים את הפיצה ל"תנור" והילדים יוצאים ממנו כאשר הפיצה אפויה וריחנית…

שיתוף הילדים בהכנת הפיצה, ההנחיה שלהם היכן וכיצד לגעת בהם – מאפשרים להם להכיר את סוג המגע המתאים להם, וזאת תוך הקשבה לגופם ושליטה שלהם בתהליך.

המשחק שלנו ב"פיצריה של אריאלה" הוא משחק מהָנה, המלווה בריגוש והפתעה לילדים. הילדים מבקשים לשחק שוב ושוב בפיצריה, כאשר ב"תפריט" שלנו יש גם כדורי שוקולד, פנקייקים, סושי ומטעמים נוספים לטעמם של הילדים…

באמצעותו הילדים המתמודדים עם הפרעה בוויסות החושי לומדים מהו המגע המתאים להם, ללמוד לומר מה ואיך ניתן לגעת בהם, ולעזור להם ליהנות ממגע כזה – זו המטרה!

והנה מה שאחת האמהות כתבה לי:

לדעת שעזרתי לילד עם רגישות יתר חושית ולאימו ללמוד מהו המגע המתאים לשניהם – זהו התוצר המרגש, המספק והמשמח ביותר של הפיצריה שלי!

The post "אפיית פיצות" בקליניקה appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

בעבודתי עם עשרות ילדים בקליניקה בשתים עשרה השנים האחרונות, אני פוגשת ילדים רבים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, חלקם מאובחנים ואחרים לא. במהלך איסוף הנתונים בתחילת הטיפול אני משוחחת עם ההורים ושומעת מהם על הילדים. בנוסף, אני נותנת להם למלא שאלונים בהם מידע על ההתפתחות שלהם, היומיום שלהם, ועל תפקודם בתחומים השונים.

מהיכרותי עם הילדים, הקשיים שלהם ואורח חייהם – אני מוצאת כי קיים קשר ברור בין הפרעת הקשב ואורח חייהם ובעיקר – תנועה, תזונה ושעות שינה.

הילדים כיום מבלים שעות רבות בישיבה: במהלך שעות הבוקר בבית הספר ובשעות הצהריים ואחר הצהריים בבית. על השפעות הבילוי המרובה מול המסכים למיניהם כבר נכתב רבות וכאן אתייחס אל ההיבט של מיעוט התנועה והפעילות הממושכת בישיבה. הילדים מבלים שעות רבות כשהתנועה שלהם מוגבלת לתנועת אצבעות הידיים… גוף האדם בכלל, וגופם של הילדים בפרט זקוק לתנועה!

ישיבה ממושכת לאורך זמן גורמת לעליית מתח גופני. פריקת המתח הטבעית היא באמצעות תנועה. ילד שאינו פורק את המתח באמצעות תנועה יתחיל לזוז.
כך נראה ילדים שתוך כדי צפייה בטלוויזיה מתגלגלים על הספה או השטיח, מרבים בתנועתיות ונמצאים בחוסר מנוחה, ילדים המצויים ברמת מתח גבוהה ונוטים להתפרץ כאשר הוריהם או מישהו אחר מפריעים להם "באמצע השלב" או בצורה אחרת, מתקשים לשבת בשעת הארוחה או כאשר הם נדרשים להכין שעורי בית.

אי השקט והמתח הרב משפיעים על היכולת להתרכז וללמוד. יש הורים השואלים כיצד הילדים מצליחים להתרכז במשחק המחשב או הטלפון ואינם מצליחים להתרכז בהכנת שעורי הבית?
קשה להשוות את האטרקטיביות של הגירויים החזותיים והאחרים במשחקי המחשב לאתגר הלימודי המחייב מאמץ מחשבתי וריכוז, בתחומים לימודיים שתכופות פחות מעניינים את הילדים, או בתחומים הקשים יותר עבורם.
לפני הכנת שעורי בית מומלץ לבצע פעילות גופנית קצרה: קפיצה, הליכה, רכיבה על אופניים או כל פעילות אחרת, גם אם היא בת דקות ספורות. היכולת להתרכז לאחר פעילות גופנית, כאשר המתח הגופני נפרק – גדולה בהרבה!

תופעה נפוצה נוספת היא תזונה בלתי מאוזנת:  למרות שהמודעות לתזונה תקינה ומאוזנת עולה, עדיין אני פוגשת ילדים האוכלים מגוון מזונות מצומצם מאד או הניזונים מאוכל מתועש (גם אם באופן חלקי). ילדים רבים נמנעים כמעט לחלוטין מאכילת ירקות ופירות, והמזון שהם אוכלים מבוסס על פחמימות וחלבונים. בנוסף – ילדים רבים אוהבים ואוכלים לא מעט חטיפים וממתקים. רבות נאמר על ההשפעות המזיקות של מזונות אלה, במיוחד כאשר הם נצרכים במינונים יומיומיים. ריכוזים גבוהים של סוכרים ושמנים רוויים בדם הם גורם ממריץ, המשפיע מאד על התנועתיות ויכולת הריכוז.

נחזור לעניין המסכים: בבתים רבים חדרי הילדים מצויידים במכשיר טלוויזיה, מחשב או טלפון (או גם וגם וגם…). ילדים רבים צופים בטלוויזיה או משחקים בטאבלט או בטלפון ונרדמים תוך כדי צפייה. פעמים רבות, תוכנית או סרטון מרתקים מושכים אותם לצפות עוד ועוד, גם כאשר הם כבר עייפים מאד והרבה מעבר לשעת השינה המתאימה לגילם. בחלק מהמקרים ההורים אינם יודעים בדיוק מתי הילדים הלכו לישון….
אני פוגשת ילדים ההולכים לישון בשעות מאוחרות מאד, ישנים מעט מדי שעות, ובהתאמה מתקשים מאד להתעורר בבוקר. ילדים אלה, סובלים מחוסר שינה קבוע! מיותר לומר כי עייפות וחוסר בשעות שינה הינם גורמים משמעותיים ביותר המשפיעים על יכולת הריכוז והלימוד.

לאור הדברים הללו, ולאור ניסיוני בעבודה בקליניקה, אני ממליצה להורים במקביל לטיפול בהפרעת הקשב והריכוז לעבוד בבית על שינוי ההרגלים ולשפר את אורח החיים.

יש להקפיד על שעות שינה מתאימות. במידת הצורך, כאשר ההורים מתקשים להגביל את שעות הצפייה לפני השינה – כדאי לשקול להוציא את המחשב והטלוויזיה מחדר השינה של הילדים, ולהנהיג כלל בו מעבר לשעה מסוימת יש להניח את הטלפון לטעינה מחוץ לחדר הילדים.

שינוי הרגלי התזונה הוא אתגר לא פשוט. ישנם ילדים בררנים מאד באוכל וקשה לחשוף אותם למזונות מגוונים (במיוחד כאשר מדובר בילדים עם רגישויות יתר תחושתיות). התהליך הוא תהליך איטי, אך בעזרת שיחות שכנוע והסברים, אמונה בחשיבות התזונה הבריאה, חשיפה מתמדת למזון בריא ומגוון, ניתן בהדרגה להרגיל את הילדים למגוון מזונות ולמזון בריא.

דבר חשוב נוסף הקשור בתזונה הוא, שכאשר הילדים אינם אוכלים כפי שצריך את האוכל הביתי המוצע להם, פעמים רבות הם מתלוננים על רעב זמן קצר לאחר הארוחה. פתרון זמין וקל הוא לאכול חטיף, ממתק או דגנים (קורנפלקס) למיניהם. ניתן להתנות אכילת "קינוח" באכילת מנת אוכל "בריא" ובכל מקרה, להגביל מאד את כמות הממתקים והחטיפים המצויים בבית. בנוסף, ניתן להגביל את הילדים לממתק קטן אחד ביום ומעבר לכך – להציע לילד הרעב לפני הארוחה לאכול פרי, ירק, מעדן או דבר מה שאינו ממתק או חטיף.

אין ספק שילד הניזון בתזונה מאוזנת, ישן היטב והמצוי בתנועה מספקת במהלך היום יהיה ילד המסוגל להתרכז טוב יותר!
אין בכך כדי לסתור את הצורך בטיפול בהפרעות הקשב ובתופעות הנלוות אליהן.

לקריאה נוספת על הטיפול בהפרעות קשב וריכוז ב"שיטת אלבאום".

The post הפרעת קשב וריכוז ואורח חיים appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

בפגישה הראשונה עם הילדים אני רוצה להכיר אותם, לשמוע מהם על תחומי העניין שלהם, הדברים שהם אוהבים לעשות ומה קשה להם. את מה הם היו רוצים לשפר. לא פחות מהמטרות של ההורים – חשוב לי לשמוע מהילדים מהן המטרות שלהם. במרבית המקרים הילדים יודעים לומר בדיוק מה קשה להם, ורוצים בשינוי לא פחות מהוריהם. הגדרת המטרה על ידי הילדים חשובה מאד ועוזרת במהלך הטיפול להתגייס לתרגול.

מסגרת הטיפול היא כזו, שאנחנו נפגשים באופן קבוע, אחת לשבוע. התרגול במפגשים כולל מגוון תרגילים על מגוון מיומנויות. במהלך הטיפול מתקיים קשר רציף בין הילדים וביני: הם משתפים אותי לגבי היומיום שלהם ותחושותיהם. אני לומדת דרכם על חבריהם, משפחתם ואירועים שונים בהם הם נוטלים חלק. אנחנו מבלים יחד לא מעט ונוצר לנו הווי משותף, "מנהגים", ו"צחוקים" משותפים.

עם הזמן, אנחנו רואים התקדמות ביכולות, שיפור במיומנויות השונות, רכישת כלים להתמודדות עם הקשיים ושיפור בתופעות ההתנהגותיות הנלוות. כאשר אנחנו מרגישים כי מרבית המטרות שהוצבו הושגו, הילד/ה קיבלו כלים להתמודד עם הקשיים ושחלקם פחתו או נעלמו – אנחנו מתחילים לחשוב על סיום התהליך הטיפולי.

בשלב זה, בתאום עם ההורים, אנחנו מחליטים על תחילת תהליך סיום הטיפול ומשתפים בהחלטה את הילדים. ישנם ילדים השמחים כי הטיפול עומד להסתיים, אחרים מופתעים או אפילו מודאגים מכך ש"חוג אריאלה" יסתיים. ילדים אחרים עשויים להיבהל או להתעצב מכך, ומתקשים להבין מדוע עלינו לסיים את התהליך.

בדיוק בשל התחושות הללו, תהליך טיפולי אינו מסתיים בפתאומיות, אלא במסגרת תהליך סיום בן מספר שבועות. סיום התהליך משמעו פרידה שלנו ובהתאם – עלינו להתכונן אליו.
בפגישות הסיום אנחנו משוחחים על משמעות הפרידה, על הדברים עמם אנחנו נשארים, נזכרים בסיבות ובקשיים שבעקבותיהם הם הגיעו לטיפול וחושבים יחד על ההתקדמות שלהם ועל המצב הנוכחי.
אנו מדברים גם על חוויית הסיום והפרידה: מה אנחנו מרגישים? האם אנחנו מרגישים סיפוק ההתקדמות? האם אנו חשים עצב בשל הפרידה? האם אנחנו חוששים מהפרידה? שמחים איתה? באיזו הזדמנויות אחרות חווינו תהליך פרידה?

המפגש שלפני האחרון מוקדש  לסיכום היכולות וההתקדמות:
אנחנו נזכרים יחד ביכולות שהיו לילד/ה בתחילת התהליך ומשווים ליכולותיהם הנוכחיות. בנוסף, אנחנו חושבים על המשמעות של התרגול – במה הוא עוזר לנו ביומיום? את סיכום היכולות אנחנו רושמים ב"טבלת התקדמות" – שבסיום מילוייה אין ילד שאינו מסוגל לראות את ההתקדמות הנרחבת שלו! החוויה של הערכת ההתקדמות עם ההמחשה שלה דרך הטבלה היא חוויה משמעותית מאד לכל הילדים. הם לומדים באמצעותה להעריך את עצמם ולומדים להתבונן על הדרך שהם עשו.

מפגש הסיום הוא מפגש מרגש, חווייתי, קצת עצוב, שכולנו מתכוננים אליו:

אני מבקשת מההורים לכתוב מכתב לילדם, בו הם מתבקשים לכתוב כיצד הם חווים את ההתקדמות והתהליך שהם עברו בתקופת הטיפול.

אני כותבת לילדים מכתב, כאשר אני תמיד חווה את ההתבוננות והכתיבה כמשמעותית ומרגשת.
גם מהילדים אני מבקשת לכתוב ולסכם את התחושה שלהם עם סיום התהליך.

ההורים, ולעתים בני משפחה נוספים, מוזמנים לקחת חלק במפגש הסיום. בתחילתו אנחנו קוראים את המכתבים – חוויה מעצימה ומרגשת לילדים, להוריהם ולי. לאחר מכן, אנחנו מבלים בפעילות חווייתית שהילד/ה בחרו: משחק משותף או פעילות יצירתית. המפגש הוא מפגש מעצים לילדים, בו אנחנו "חוגגים" את הדרך שנעשתה על ידם.

בפעם האחרונה שהילדים עוזבים את החדר – אנחנו נפרדים בחיבוק, לפעמים עם דמעה, שאצלי מלוות תמיד בתחושות מעורבות: תחושה של סיפוק וגאווה מצד אחד, וצביטה ואפילו עצב על הפרידה וסיומו של קשר יקר ומיוחד.

לכל הילדים אני אומרת שלבי ודלתי תמיד פתוחים עבורם, ואין שמחה ממני לשמוע מהם או לזכות בביקור כעבור חודש, שנה, או אפילו מספר שנים.

The post סיום טיפול appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

 "יש לו קושי במעברים מפעילות לפעילות ולא מעט התפרצויות זעם" סיפרה לי בטלפון אימו של בן ה- 5.

קבענו פגישת היכרות. שמעתי אותם מתקרבים ועומדים ליד שער החצר, כשהילדון אומר לאימו בכעס:
"אני לא רוצה ללכת אל האישה הזוֹתי!"…
"אמרתי לך שאני לא רוצה"…

אימו נכנסה לקליניקה, השאירה את הדלת פתוחה וניסתה לשדל אותו להיכנס.

כעבור מספר דקות ראיתי את הילדון מטפס על השער ויצאתי אליו, מתפעלת מיכולת הטיפוס המרשימה שלו.
 "אני לא צריך שישמרו עלי! "
        "אני מחזיק חזק!" 
טון הדיבור היה עדיין תקיף, אך כעוס פחות.

הצעתי שאחרי שיסיים לטפס על השער, נכנס לחדר ונשחק "כדורגל אצבעות" שאימו סיפרה שהם תרגלו בבית.

הוא נכנס, "בעט" עם אצבעותיו, הבקיע כמה "גוֹלים" ואת מיעוטם החמיץ.

הסברתי לו את מטרת הפגישה: להכיר אותו (ושהוא יכיר אותי), לשמוע במה הוא אוהב לשחק, על החברים שלו, ולהכיר את הגוף שלו.
בהמשך הוא צייר, סיפר, שוב צייר, ענה על שאלות, מסר כדור, קפץ והדגים. מההתבוננות בו התרשמתי כי הילד מוכשר מאד ופיקח, ובעל יכולות מוטוריות מרשימות מאד לגילו.

הגענו לסוף הפגישה והחמוד ישב על הרצפה ואמר בכעס:
 "אני לא רוצה ללכת הביתה!" 
        "אני רוצה להישאר עוד!"

אז כן, כשאימו סיפרה שיש לו קושי במעברים ונטייה לכעוס ולהתפרץ, היא התכוונה בדיוק לכך.

הסברתי לו על "5 הדקות" – 5 הדקות האחרונות של כל פגישה, בהן הוא "המחליט" ויכול לבחור את הפעילות המסכמת של המפגש. הוא בחר בהתמסרות בבעיטות.

בדרך למכונית – הראיתי לו את השיח שצומח אצלי מול הקליניקה עם פרחים להם צוף מתוק שכיף למצוץ, ואחרי זלילה מהשיח והוא קיבל עוד כמה פרחים כ"צידה לדרך".

שמחתי שחלון המכונית שלהם היה מאובק ויכולתי לצייר לו פרצוף שמח.

במפגשים הבאים נתחיל לתרגל תוך מעבר מפעילות לפעילות, ונלמד כיצד להתמודד עם המעברים הללו, נלמד לזהות את התסכול והרגשות הנלווים אליו ולהסביר אותו במילים, נשתמש בכלים של שיטת אלבאום בקליניקה כדי ללמוד "שפה" שונה להתמודדות, כלים לויסות רגשי.

נפגש בשבוע הבא!

The post היכרות עם ילד כועס ומתנגד appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

אז זהו… שממש לא תמיד!

בעידן הנוכחי אנו חווים הצפה של קורסי הכנה למבחנים ומעברים שונים: הכנה לכיתה א', הכנה למבחני מיון למחוננים, הכנה לחטיבת ביניים, הכנה לקראת צו ראשון, הכנה למבחן פסיכומטרי, ועוד ועוד.

התופעה הזו ואיתה התחושה שאם כולם מתכוננים ורק אני לא, אז אני בהכרח בעמדה נחותה – פוגשת רבים מאיתנו. את חלקנו היא דוחפת להצטרף לקורסים כאלה ואחרים. ישנן הכנות שבלעדיהן לא ניתן (פסיכומטרי) ואחרות שיכולות להועיל אבל ניתן גם בלעדיהן.

ולעניין ההכנה לכיתה א':

קיימות מסגרות שונות להכנה לכיתה א' שכולן נועדו לחזק מיומנויות הנדרשות בכיתה א', ומטרתן להקל על הילדים העולים לכיתה א' ולהביא אותם מוכנים ככל האפשר. בדרך כלל, ההכנה מתמקדת ומחזקת את הנושאים האקדמיים אותם לומדים בגן: זיהוי פונולוגי, אותיות, צלילים, כמות ומספר, פעולות חשבוניות ועוד. בחלק מהמקרים הילדים מגיעים לכיתה א' כשהם כבר רכשו את בסיס הקריאה! בהיבט הלימודי-אקדמי ילדים אלה מגיעים לכיתה א' מנקודת פתיחה טובה.

ישנם אתגרים נוספים שילדים רבים מתמודדים איתם בשלב המעבר מגן הילדים לכיתה א'. קשיים או עיכוב בתחומים הללו עלולים להקשות על הלמידה, גם כאשר היכולות האקדמיות טובות. מדובר באתגרים רגשיים, מוטוריים וחברתיים.

הקשיים הרגשיים מתבטאים בקושי בתפקוד עצמאי בסביבה פחות מגוננת ותומכת מאשר בגן, קושי בהתגייסות לעבודה עצמאית, קושי בהתמודדות עם שינוי המבנה החברתי המוכר, בביטוי רגשי, קושי בהתמודדות עם המתח וההתרגשות הנלווים להתחלה החדשה בסביבה בה התנהלות שונה וכללים חדשים, ועוד.

אתגרים מוטוריים: אצל ילדים רבים ניכר חוסר בשלות מוטורי או קושי מוטורי. קשיים אלה עלולים להקשות על התפקוד שלהם בבית הספר: מוטוריקה עדינה, יציבה לקויה, אחיזת עיפרון שגויה וכתיבה מאומצת, קשיי התארגנות, סרבול גופני, קושי בתפקוד תוך כדי ישיבה ממושכת על כיסא, קשיי קשב וריכוז, ועוד.

במעבר לכיתה א' קבוצה הילדים המוכרת מהגן מחולקת לכיתות שונות ומשולבת עם ילדים מגנים נוספים. השינוי במבנה החברתי מהווה אתגר בהתמודדות החברתית, המחייב גיוס משאבי מיומנויות חברתיות והמאתגר ילדים רבים. המבנה החברתי המוכר להם מהגן מתערער ועל הילדים למצוא מחדש את מקומם בחברת הילדים. אתגר זה עומד בפני כל הילדים, ובמידה רבה יותר בפני הילדים המתמודדים עם קשיים חברתיים.

המעבר מהגן לכיתה א' הוא מעבר משמעותי וכולל שינויים רבים. הלימוד של המיומנויות האקדמיות – לימוד הקריאה וכתיבה וראשית החשבון, הוא רק חלק מהאתגר של המעבר מהגן לכיתה א'. ישנם ילדים, שלמרות מוכנות מהבחינה האקדמית, עשויים להתקשות במימוש יכולותיהם בשל קושי במיומנויות האחרות. הקושי, האכזבה והתסכול עלולים לפגוע בדימוי העצמי ומאליו בחוויית הלימוד הראשונה.

כאשר הורים מתלבטים לגבי הצורך בהכנה לכיתה א', עליהם להתייחס למכלול ההיבטים של ההכנה ולבחור את סוג ההכנה המתאים לילדיהם. הכנה הכוללת אך ורק את ההכנה למיומנויות האקדמיות, ככל שהיא יכולה לסייע, היא הכנה לחלק מסויים מאתגרי המעבר לכיתה א'. הכנה לכיתה א' העושה שימוש ביסודות של "שיטת אלבאום" נותנת מענה למגוון הצרכים הללו.

ועם כל הנאמר לעיל, ישנם ילדים הנמצאים בשלב המעבר לכיתה א' ברמת בגרות, בשלות ומוכנות המייתרים את הצורך בחיזוק נוסף. יש להם מספיק כוחות ומיומנויות להתמודד עם אתגר המעבר ואינם זקוקים להכנה נוספת.

ילדים אחרים, גם אם הם בעלי יכולות מצויינות במיומנויות האקדמיות – מראים קושי והעדר בשלות מספקת בהיבטים האחרים: הרגשיים, המוטוריים והחברתיים. במידה והחלטתם על רצונכם לחזק את ילדיכם לקראת כיתה א', וודאו כי המסגרת שבחרתם מספקת את ההכנה הנדרשת לילדיכם.

מטרת ההכנה הנכונה, לפי השקפתי, היא להביא את הילד/ה לכיתה א' כאשר הם מחוזקים ובאמתחתם כלים להתמודדות עם מגוון הקשיים הצפויים להם:  מוטורית, רגשית, חברתית ולימודית. השקעה בחיזוק ותמיכה בילדים אלה בכל ההיבטים, תביא אותם לכיתה א' כאשר הם בשלים יותר ומחוזקים, בנוסף למוכנות האקדמית.
מטרת ההכנה לכיתה א' אינה להביא את הילדים למצב בו הם קוראים וכותבים ויודעים לפתור תרגילים בחשבון. דברים אלו ילמדו בכיתה א'!

כאשר נדרשת הכנה, מטרתה לחזק את מגוון המיומנויות ולאפשר לילדים להגיע לכיתה א' בשלים ומוכנים, כך שיהיו פנויים ללמידה ככל האפשר. הכנה לכיתה א' דרך הגוף לפי "שיטת אלבאום" – באמצעות תנועה ומשחק, מהווה הכנה חווייתית ומקיפה את מגוון המיומנויות הנדרשות ומסייעת במעבר חלק מהגן לכיתה א'.

The post האם באמת כולם צריכים להתכונן לכיתה א'? appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

חג גדול לילדים,

מסכות על הפנים,

שירים וריקודים….

הבה נרעישה רש.. רש.. רש..

ברעשנים…."

ומה עוד לא הזכרנו? איפור, תחפושות מבדים סינטטיים (ומגרדים), נצנצים, אקדחי קפצונים, מוזיקה רועשת, צבעוניות רבה, המולה וצפיפות… שלל גירויים חושיים!

אז החוויה הזו באמת משמחת ומהנה למרבית הילדים. אבל, ישנם אחרים להם החוויה מאתגרת, מציפה, ולעתים ממש גובלת בסיוט!

ריבוי הגירויים ועוצמתם, יחד עם הציפייה וההתרגשות לקראת החג  – עלולים להסתיים במפח נפש לילדים ולהוריהם.

עם כל הכיף והשמחה – עומס הגירויים החושיים גורם לילדים בעלי רגישות יתר חושית ותחושתית להצפה חושית הולכת וגואה, לעלייה ברמת המתח הגופני. הילדים לא יודעים את נפשם, מתקשים להכיל את העומס, ופעמים רבות פשוט מתמוטטים: עצבנות, התפרצות לא מידתית, בכי, סירוב ללבוש את התחפושת שעמלנו לתפור / לקנות והשקענו בה את מיטב כספנו….

אז…. אתם מכירים את ילדיכם. אם לילדיכם רגישות יתר חושית – אל תשכחו מקיומה כאשר אתם מתכוננים לפורים:

גם אם הילדים מתלהבים מתחפושת בחנות – שימו לב: האם הבד מתאים? הקישוטים לא יציקו? הם יצליחו ללבוש את המסכה? האיפור באמת נחוץ?

כאשר התחפושת מאפשרת – כדאי ללבוש תחתיה בגד מכותנה נעימה שהילד/ה רגילים ללבוש.

אפשרו לילדים להתחפש לזמן קצר וציידו אותם בבגדי החלפה.

למרות הציפייה שלנו שהילדים "ישתלבו" ו"יהיו כמו כולם" – אם הילדים בוחרים שלא להתחפש – אל תלחצו עליהם! אפשר ליהנות מהחג גם בלי להתחפש.

בחרו בילוי משפחתי במקום בו רמת החשיפה לגירויים מופחתת.

חג פורים מווסת, שמח ומהנה!

The post חג פורים ורגישויות יתר appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.

בקליניקה אנו מתרגלים את שיפור יכולת בידול התנועה – הפעלת האצבעות באופן נפרד זו מזו. כדי להוסיף עניין לתרגול, התרגול נעשה בדרכים מגוונות. אחת הדרכים המהנות לתרגול בידול האצבעות ושיפור יכולת השליטה בהן, היא באמצעות משחק "כדורגל אצבעות".

השחקן "בועט" כדור פינגפונג באמצעות האצבע המוחזקת על ידי האגודל. תפקידי במשחק הוא להיות ה"שער" (ולא השוער…), במרחק של כ 1.5 מ' מהשחקן.  רק כאשר השחקן מצליח להבקיע שער, הוא יכול לעבור לבעיטה עם האמה, לאחריה עם הקמיצה והזרת. עם סיום הבעיטות ביד הדומיננטית, אנו עוברים לבעיטות ביד השנייה.

תרגול אחר לבידול האצבעות הוא באמצעות מדבקות:  נבחר 5 זוגות מדבקות בצבעים שונים ונניח על כל אצבע מדבקה בצבע שונה, במקביל בשתי הידיים: על הזרתות צבע אחד, על הקמיצות שני וכך הלאה.

ולתרגיל: יש להניח על השולחן את הידיים ולהרים ממנו את האצבעות לפי הצבעים: אדום, ירוק, כחול…. בכל פעם להרים רק את האצבעות עם הצבע המסויים, ולהניחן חזרה.

הצלחנו בקלות? כעת נשנה את סדר המדבקות ביד אחת מהשתיים ונחזור על המשחק: הרמת האצבעות כעת היא כאשר בכל יד אצבע אחרת מורמת (למשל: קמיצה בימין ואגודל בשמאל, אמה בימין וזרת בשמאל).

באמצעות חזרה על משחקים אלה ודומיהם, בידול האצבעות משתפר ובהתאמה – יכולת התפקוד בפעולות מוטוריות עדינות אחרות!

The post מוטוריקה עדינה ו"כדורגל אצבעות" appeared first on אריאלה ליבנה - מטפלת בשיטת אלבאום.